דמות בדיונית או נקמה אישית? מתי ספר מתח הופך לתביעה יקרה בלשון הרע
האם סופר יכול להסתתר מאחורי הטענה ש"כל קשר למציאות מקרי בהחלט" כאשר הוא מבסס דמות שלילית על אדם אמיתי? פסק דין חדש של בית משפט השלום בתל אביב קובע גבולות ברורים בין חופש היצירה לבין הזכות לשם טוב.בעידן שבו כל אחד יכול לפרסם תוכן, הגבול בין יצירה ספרותית לפגיעה אישית הופך למטושטש. פסק דין שניתן לאחרונה
(ת"א 49593-12-22) עסק במקרה מרתק בו סכסוך עסקי הפך לרומן מתח, והסתיים בחיוב כספי משמעותי בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות.
הסיפור: מ"שותפים עסקיים" ל"נבל ספרותי"
הפרשה החלה בסכסוך עסקי בין שני מכרים ותיקים סביב עסקת נדל"ן בבולגריה. לאחר שהקשר ביניהם נותק, החל הנתבע (הסופר) לפרסם פרקים מספר שכתב בשם "ההונאה הבולגרית".
במרכז הספר עמדה דמות שכונתה "הנבל" או "השמן" – דמות שלילית ביותר, שתוארה כראש ארגון פשע, נוכל, בוגד ומרגל. לטענת התובע, הדמות בספר הייתה למעשה בן דמותו שלו. הנתבע, מנגד, טען כי מדובר ב"יצירה בדיונית לחלוטין" וכי כל דמיון הוא מקרי.
המבחן המשפטי: "המכר הסביר" ולא "הקורא הסביר"
אחת הסוגיות המרכזיות בפסק הדין הייתה שאלת הזיהוי:
האם הקורא יכול לדעת שהדמות הבדיונית היא למעשה התובע?בית המשפט, מפי כבוד השופט רונן אילן, הבהיר כי המבחן הקובע אינו האם קורא אקראי יזהה את התובע, אלא מבחן "המכר הסביר". כלומר, האם אנשים שמכירים את התובע יזהו אותו בדמות הספרותית?במקרה זה, בית המשפט מצא דמיון מפתיע ורב בפרטים ספציפיים:
- שניהם ישראלים המרצים באקדמיה בסופיה בתחום המודיעין.
- שניהם עוסקים בנדל"ן בבולגריה ובחברות סייבר.
- שניהם עברו ניתוח לקיצור קיבה וסובלים מסוכרת.
בית המשפט קבע כי הצטברות פרטים אלו אינה משאירה מקום לספק – "המכר הסביר" יזהה מיד את התובע כ"נבל" שבספר.
"תניית פטור" אינה חסינות
הנתבע ניסה להגן על עצמו באמצעות כיתוב בתחילת הספר המצהיר כי הסיפור הוא פרי דמיונו ("תניית פטור"). השופט דחה טענה זו וקבע בחדות:
"כשם שאין באפשרות אדם... לחלץ עצמו מהבוץ כשהוא מושך את עצמו בשערות ראשו, כך אין באפשרות סופר לפטור עצמו מאחריות באמצעות האמירה שטווה עלילה דמיונית שאיננה קשורה למציאות".
פגיעה בפרטיות: לעג למצב רפואי
מעבר ללשון הרע (הצגת התובע כפושע), בית המשפט מצא כי הספר פגע בפרטיותו של התובע בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981.הספר תיאר באופן לעגני את משקלו של התובע, את מחלת הסוכרת שלו ואת הניתוח לקיצור קיבה שעבר. נקבע כי כאשר פרטים רפואיים אישיים מוצגים כמוטיב מרכזי ולעגני ביצירה, הדבר מהווה פגיעה בפרטיות שאינה חוסה תחת חופש הביטוי.
גובה הפיצוי וההשלכות
בית המשפט קבע כי הפרסום נעשה ב"כוונה לפגוע", דבר המאפשר פסיקת כפל פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.בסיכומו של דבר נפסק:
- פיצוי כספי: הנתבע ישלם לתובע 150,000 ₪ בגין לשון הרע ו-50,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיות.
- שכר טרחה: תשלום נוסף של 50,000 ₪.
- צו עשה: הנתבע חויב לשכתב את הספר ולשנות את מאפייני הדמות (לנתק קשר לישראל, לאקדמיה ולמחלות הספציפיות) וכן להסיר את שם התובע מכל פרסום.
לסיכום
חופש הביטוי וחופש היצירה הם ערכי יסוד בשיטת המשפט שלנו, אך הם אינם מוחלטים. כאשר אדם מנצל את כישרון הכתיבה שלו כדי "לסגור חשבון" עם יריב עסקי ולהשפיל אותו במסווה של יצירה ספרותית, בתי המשפט לא יהססו להתערב ולהטיל פיצויים כבדים.
נפגעתם מפרסום פוגעני? שמכם הטוב הוכפש ברשת או ביצירה כלשהי?
משרדנו מתמחה בדיני לשון הרע והגנת הפרטיות. אנו מזמינים אתכם ליצור קשר לייעוץ משפטי ראשוני ולבחינת עילת התביעה שלכם.
הערה: המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב.
קישור לאתר הבית - יעקב ויצמן משרד עורכי דין
